dance like nobody is watching
חתונה של חברים. הדי.ג'יי מביא אותה במוזיקה, ואנחנו רוקדים. מה זה רוקדים.... כאילו אין מחר.
השיר מתחלף, הקצב חזק יותר, ממכר. בעלי עוצם את עיניו ונותן למוזיקה להזיז אותו. הידיים זזות לכל עבר. הראש. הגוף.
אני מסתכלת עליו ומחייכת. פעם, כשהייתי יותר ילדה, הייתי נבוכה. רציתי שירקוד "כמו כולם". מאופק, הגוף קצת נוקשה, הראש עסוק ב"מה יחשבו". היום כבר התבגרתי.
אני מסתכלת על הגבר המשוחרר הזה, שרוקד, ונהנה, וזורם עם המוזיקה, כאילו רק היא והוא קיימים, וחושבת - איך אפשר שלא להתאהב בו?
אני שמחה שהוא שלי.
נכתב ע"י רחלי, 23:39
תודה רחלי. אני יכולה להזדהות. חיכיתכ שתכתבי כ"כ הרבה זמן...
תודה, דפנה.
קצב הכתיבה שלי בבלוג הוא ממש לא אופטימלי. כרגע אני בתקופה מסוימת שבה החיים מוליכים אותי ולא אני אותם. אני מקווה שזה יתאזן בקרוב.
זו בדיוק ההרגשה שהייתה לי בחתונה שהיינו בה אתמול.... :-)
