עפיפונים

8 בינואר 2007

דילמת היעלבות

להיעלב או לא להיעלב? בטח שלא להיעלב, מה ייתן לי להיעלב? זה ייתן לי משהו? זה לא ייתן לי כלום.

אני טיפוס רגשן נורא, שלוקח ללב ונוטה להיעלב בקלות. אני גם סולחת בקלות, אבל הזיכרון הארור שלי מאחסן לו במגירות עמוקות - כמעט הכל. יש לי תוכנת חיפוש משוכללת במוח, שמאפשרת לי לאחזר בקלי קלות תאריכים, מספרים, פרצופים, אכזבות וציפיות לא ממומשות. אני זוכרת את הכול.
בעלי טוען שאני לא יכולה לצפות מאנשים שיתנהגו לפי אמות המוסר והצדק שלי. אני טובה מידי, נחמדה מידי. הוא צודק פחות או יותר, אבל איזה כלים אחרים יש לי לשפוט יחס והתנהגות?

לא להיעלב. אין טעם להיעלב. למה להיעלב? אני הרי כבר רגילה. עוד טלאי בשריון ואני ממשיכה הלאה.

נכתב ע"י רחלי, 20:58
תגובות

רחלי אני מבינה אותך לחלוטין!!! זה הצד השלילי של הרגשנות אך יחד עם זאת אני חושבת שהפן החיובי גדול יותר ולכן בורכת :)

נכתב ע"י מיטל, 11 בינואר 2007, 21:16

כמו שבעלי אומר - אם לא הייתי כזאת, אז הייתי מישהי אחרת.

נכתב ע"י רחלי, 11 בינואר 2007, 22:30

נו אל תיעלבי. מה זה נותן?
גם ככה תיזכרי את זה לעוד 30 שנה. כך זה מעין היעלבות איטית מאוד שלא נגמרת. אז חבל להיעלב עכשיו ובגדול.
באמת שחבל.

נכתב ע"י דודי, 14 בינואר 2007, 23:29

אוי, רחלי
אני כ"כ מבינה את זה
אצלי זה למה להתעצבן, לא למה להעלב. ואחכ - לחשוב על זה, ולמה - זה כבר לא ישנה שום דבר, נכון?

אז לפעמים צריך להשלים עם זה, ולהבין שככה את - כמו שאמרו כאן לפני - שאחרת לא היית את
ולפעמים צריך ל"עבוד על עצמך", ללמוד להיות אדם חזק יותר, כמו שנראה לי שאת עושה, ותמיד שואפת לזהבכל אופן, כמו שמשתמע מהבלוג, וזו כבר כברת דרך!

החלק העוד יותר קשה הוא לדעת מתי זה הזמן לזה, ומתי הזמן הוא לדרך השניה
אין מה לעשות, כאן אין קיצורי דרך.
רחלי, בהצלחה, ושיהיה רק טוב

נכתב ע"י דפנה, 29 בינואר 2007, 23:13
כתיבת תגובה









לזכור נתונים אישיים?